החלטה בתיק בר"ע 35721-12-12

השופטת יעל אנגלברג שהם

1.         לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו לדחות על הסף בקשה על פי פקודת בזיון בית משפט (ס"ע 7702-08-11; השופטת הבכירה מיכל לויט; החלטה מיום 3.12.12).

רקע עובדתי

2.       המבקשת היא סוכנות-ביטוח וחתמת-ביטוח, המתמחה בביטוח סיכונים מיוחדים של עסקים ואנשים כגון "ביטוח דירקטורים", שהוא תחום התמחות הדורש ידע מיוחד בעולם העסקי בכלל ובענף הביטוח בפרט. המשיב עבד במבקשת מיום 1.7.01 ועד להתפטרותו ביום 24.5.11. בתפקידו האחרון אצלה שימש המשיב כמנהל מחלקת דירקטורים וסיכונים מיוחדים במבקשת.

3.       ביום 19.6.03 חתם התובע על "הסכם עבודה אישי" (להלן - " הסכם העבודה") ובמסגרתו התחייב לשמור על סודיות (סעיף 22) ושלא להתחרות במבקשת לאחר סיום עבודתו, לתקופה של 18 חודשים (להלן - " תניית אי התחרות"). על פי תנייה זו נאסר על המשיב " בכל דרך שהיא להציע שירותי ביטוח מכל מין וסוג שהוא ללקוחות החברה." (סעיף 23 להסכם העבודה).

4.       ביום 7.8.11, כ-3 חודשים לאחר שהתפטר, הגיש המשיב תביעה לבית הדין האזורי נגד המבקשת ובה ביקש סעדים שונים, הצהרתיים וכספיים. ביום 1.9.11 הגיש המשיב בקשה למתן צו הצהרתי זמני הקובע כי אין כל מניעה שיעסוק בתחום הביטוח וכי אין רשימת לקוחות סודית ועל כן הוא רשאי לפנות לכל לקוח רלוונטי ולהציע את מומחיותו בתחום הביטוח.

5.       ביום 5.10.11 הגישה המבקשת תביעה שכנגד ובה עתרה למתן צו הצהרתי המורה כי על המשיב לקיים את התחייבותו על פי הסכם העבודה ועל פי תניית אי התחרות וכן עתרה לחיוב המשיב בתשלום פיצויים. לטענת המבקשת, עם עזיבתו נטל עמו המשיב את פרטי לקוחותיה, פרטי הביטוחים שלהם, חומר אלקטרוני ומסמכים המכילים סודות מסחריים ופרטים אישיים של צדדים שלישיים, ועשה בהם שימוש שלא כדין - פנה ללקוחותיה ושידל אותם לערוך ביטוחים באמצעותו, וזאת בניגוד לקבוע בתניית אי התחרות.

6.       במסגרת ההליכים המשפטיים פנו הצדדים להליך גישור והגיעו להסכמה, שעל פיה ישולמו למשיב פיצויי פיטורים והשלמות שכר בשיעור מסוים וכן הוסכם כי מועד סיום יחסי העבודה יהיה יום 31.5.11 וכי " מוסכם כי סעיף אי התחרות בהסכם מיום 19.6.03 יעמוד בתוקפו כלשונו", היינו עד יום 30.11.12 (להלן - " מועד פקיעת התנייה"). ביום 6.12.11 קיבל הסכם הגישור תוקף של פסק דין (נספח א' לנספח ב' לבקשת רשות הערעור).

7.       ביום 7.11.12 הגישה המבקשת לבית הדין האזורי בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט בטענה שנודע לה כי המשיב פונה ללקוחותיה ומשדלם לערוך ביטוחים באמצעותו, וזאת חרף הקבוע בתניית אי התחרות ובהסכם הגישור שאשרר אותה (להלן - " בקשת הביזיון").

8.       ביום 8.11.12 ניתנה החלטת בית הדין האזורי המורה למשיב למסור תגובתו לבקשת הביזיון עד ליום 9.12.12. ביום 11.11.12 הגישה המבקשת בקשה לקיים דיון דחוף בבקשת הביזיון על מנת שלא ייוצר מצב שזו תרוקן מתוכן. ביום 18.11.12, הוגשה בקשה נוספת בעניין זה. ביום 21.11.12 ניתנה החלטת בית הדין קמא המורה למשיב למסור תגובתו עד ליום 26.11.12. ביום 27.11.12 הגיש המשיב תגובתו לבקשת הביזיון והמבקשת הגישה תשובה לתגובה זו. ביום 2.12.12 הגיש המשיב תגובה לתשובת המבקשת.

9.       ביום 3.12.12 ניתנה החלטת בית הדין קמא אשר קבעה בזו הלשון -

" לא ראיתי מקום להעתר למתן צווים על פי המבוקש. ככל שנגרם לדעת המבקשת נזק כתוצאה מהפרה נטענת של ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין, רשאית היא לנקוט בהליך מכוח הפסק, ככל שאכן נדרש לעשות כן." (להלן - " ההחלטה").

10.     על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי, שבמסגרתה שבה המבקשת וחוזרת על טענותיה להפרת הסכם הגישור ותניית אי התחרות על ידי המשיב. עוד מציינת המבקשת כי את חלקה על פי הסכם הגישור קיימה במלואו.

הכרעה

11.     לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, לרבות בהחלטה שביסוד הבקשה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

12.     ככלל, תכליתה של הוראת סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן - " הפקודה") היא אכיפתית ולא עונשית, ואף שיש בה אלמנט עונשי, תכלית הסנקציה המוטלת מכוחה היא לסייע לנפגע לאכוף את ביצועה של ההחלטה השיפוטית (דב"ע (ארצי) נא/25-48 מרקוביץ ואח' - צים חברת השיט הישראלית בע"מ, פד"ע כג 94, 98; דב"ע (ארצי) אלון - נחמני, ניתן ביום 30.8.98). ועוד נקבע בפסיקה, כי תכלית הוראת סעיף 6 לפקודה היא -

" ... לכפות ציות בעתיד להוראות בית-המשפט המופרות, ולא לענוש על מה שאירע בעבר. ההוראה צופה פני עתיד ולא פני עבר. היא נועדה לכוון התנהגות בעתיד ולא לענוש על התנהגות בעבר." (ע"פ 5177/03 מור נ' דנציגר - משק פרחים "דן", פ"ד נח(4) 184 (להלן - " עניין מור"), בעמ' 189 לפסק הדין; ההדגשה שלי - י.א.ש.).

13.     ולענייננו. מועד פקיעת התנייה (30.11.12) חלף זה מכבר. בקשת רשות הערעור הוגשה 18 יום לאחר מכן (18.12.12). בשל כך בלבד, משאין כל חשש להפרה עתידית מצד המשיב של הסכם הגישור על תניית אי התחרות שבו, וזאת נוכח פקיעת התנייה; ועל רקע תכלית הוראת סעיף 6 לפקודה כאמור לעיל; ואף אם נפלה טעות בהחלטת בית הדין קמא כפי שיפורט להלן - היעתרות לבקשת רשות הערעור בנסיבות אלה תעמוד בניגוד גמור לתכלית סעיף 6 לפקודה ודי בכך לדחותה.

14.     המבקשת טוענת כי ניתן להשית על המפר קנס "על אתר" בגין הפרה שביצע, אף אם אין מועד עתידי שבו תיתכן הפרה נוספת, ומפנה לעמדת נשיא בית המשפט העליון (בדימ'), כב' הש' ברק, בעניין מור שלפיה-